כשאנחנו מדברים על קבלת החלטות אנחנו בדרך כלל רואים בעיני רוחנו מנהלים מכובדים ומעונבים, אנחנו חושבים על כלכלה, על ביטחון ועל סוגיות הרות גורל, אבל קבלת החלטות פוגשת אותנו כמעט בכל רגע נתון. אפילו בציור...
אנחנו לא מודעים לכך אבל ציור הוא בעצם רצף ארוך של קבלת החלטות. באיזה מדיום לבחור (צבעי שמן/אקריליק/מים)? מהו הפורמט? באילו צבעים? מהו ה"נושא"? בחירת הכלי, אופן מריחת הצבע, איזה צבע אניח ליד? כמה הצבע יהיה סמיך? מתי הציור גמור? אינספור החלטות שהאמן מקבל לפני ובמהלך הציור.
שמעתי פעם ראיון עם מישהו שתפקידו היה למיין פניות ללימודי שף. כשהוא נשאל איך הוא יודע מי יהיה שף טוב הוא לא התלבט. הוא לא בחר במי שנראה היה מוכשר או חרוץ, אלא במי שיש לו "טעם טוב". כלומר מי שסמך על עצמו בקבלת ההחלטות היצירתיות שלו. מי שלא הרגיש צורך לפנות אל המורה ולשאול אותו לדעתו אלא מי שפשוט יצר תוך "הקשבה" לטעם האישי שלו.
ככל שאנחנו נחשפים יותר לאמנות, ככל שאנחנו יוצרים יותר, אנחנו מפתחים את הטעם הזה, האישי, שלנו. אנחנו מרשים לעצמנו לחוות דעה גם כשהיא לא ב"מיין סטרים". אנחנו מפתחים את ה"קול" שלנו, מקבלים החלטות בקלות רבה יותר, ואנחנו מרשים לעצמנו ליצור באומץ.
כבר סיפרתי לכם על הספל שלי בסטודיו, עליו כתבתי "רק אני מחליטה עלי"? 😊