כבר דיברתי בעבר על חופש, ועל כך שיותר מידי חופש עלול להכניס אותנו למצב של הצפה ושיתוק. גם הצעתי פתרון – ליצור גבולות מכוונים, כאלה שייצרו לנו מסגרת, בה נוכל לנוע בחופשיות רבה יותר (ראו בפוסט שנקרא "החופש הגדול").
חופש יכול גם להיווצר מהיעדר מטרה לכוון אליה. אז יצרתי לי מטרה.
החלטתי שאני רוצה לחקור את נושא הצבע בעבודות שלי. אם עד כה עבדתי עם הצבעים שבאו לי באותו הרגע, אנסה עכשיו להתמקד (לפחות לזמן מה...) בפלטה מוגבלת.
מצאתי לי דרך נחמדה להתנסות בכל מיני שילובים של צבעים אבל שום שילוב לא ריגש אותי ולא סקרן אותי להמשיך לחקור אותו ולהתעמק בו. זה השלב בו מתחילים להתעורר תסכולים וספיקות. תהיתי לעצמי מה קרה? הרי בכל ציור אני בעצם יוצרת פלטה. למה עכשיו, דווקא כשאני מחפשת "פלטה משלי" זה נהיה קשה?
נזכרתי במה שאמר אדגר דגה: "קל לצייר כשאתה לא יודע איך, אך קשה מאוד כשאתה יודע".
גם הפעם החלטתי לשחק. לקחתי כמה גיליונות נייר. בכל גיליון השתמשתי בפלטה אחרת, שילוב הצבעים שבא לי באותו הרגע, והתרכזתי במה אני מרגישה ביחס לשילוב הזה. לא חשבתי על התוצאה. הציור לא צריך להיות יפה. פשוט השתעשעתי בצבעים שבחרתי, ומילאתי את גיליון הנייר בסימנים, בקווים ובכתמים.
אני אמנם אוהבת לשחק אבל קשה לי עם דברים שהם נטולי תכלית. למצוא פלטה זה יופי, אבל מה עם כל גיליונות הנייר שיצרתי? אז מצאתי להם פתרון – יצרתי מהם כרטיסי ביקור, כל אחד ייחודי ושונה. (מוזמנים להציץ באינסטגרם ולראות איך...)
ומה עם הפלטה? בסוף זה קרה. מצאתי לי פלטה שהדליקה אותי ואני סקרנית לבחון ולחקור אותה. זו פלטה קרובה לפלטת הצבעים הבסיסית (אדום, כחול, צהוב) עם שינויים קלים, מה שהופך אותה למעניינת יותר מבחינתי. היא מורכבת מוורוד, תכלת וצהוב, כשאליהם מתווספים, כמובן, לבן ושחור.
מהמעט שהספקתי עד כה, אני כבר רואה כמה גדול מגוון האפשרויות שאפשר להפיק ממנה.
מרתק! מעניין כמה זמן זה יחזיק... 😊
* בתמונה – עבודה בתהליך